שלושה ימים אני מסתובב עם תחושת מועקה. היא הייתה כטיפת חומצה שזולגת , חודרת ופוערת חור. החלטתי לא לגעת בה , להסתובב איתה לנסות לא לחשוב על מושא המועקה, ואם הוא עולה, לא להתנגח איתו, לא לנסות לדחוק אותו, להדחיק אותו או להרחיק אותו. לנסות לתת לו להתפוגג תוך כדי הצמדות לסדר יום, לעשייה בה אני מורגל. הנחתי כי זה פשוט יחלוף, יקבל את הפרופורציה הנכונה, להפוך את זה מסלעים לפירורי לחם . אך טוב מזה קרה.
במשך הימים הללו, המורסה גדלה, אספה את כל שלוחותיה ממעמקי התת מודע שלי. היא התעצמה. אפילו שביב של מחשבה על מושא המועקה עורר שדים גדולים, עצומים יותר, עם יותר רגליים ויותר ידיים. היא אספה הכל בדרך. ככדור שלג גדלה וטפחה.
אתמול אחת וחצי בלילה, ישנתי עמוק. שמחתי על שנתי זו. הבן שלי העיר אותי לפתע, התגנב למיטה. היה חם. נאלצתי להחליף מיטות, כי קשה להזיז אותו. דידיתי למיטה שלו. הייתי שבע רצון משנתי העמוקה.
אך התעוררתי. עניי נפקחו, החלון פתוח, מבטי לכוכבים התלויים באוויר הצונן. התובנה התבשלה וכעת אני מבין מה עליי לעשות.
אני משוכנע בזה . חץ הצפון מעליי מאשרר את אשר אני כבר יודע. להתקדם הוא אומר.
הקלה עצומה. אני מוצף בתחושה של חיבור לעצמי . אותו עצמי שמכוון אותי תמיד. אני שוכב נינוח במיטה . מביט על השמיים זרועי הכוכבים, האוויר המרענן מלטף את פניי. חץ הצפון מקנה לי תחושת ביטחון והלכה למעשה אני רואה את העולם סובב והחץ נצמד מפינה אחת בחלון לפינה אחרת. אני ער כבר שלוש שעות.
תענוג, ערנות שלווה.
בפעם הבאה אזכור זאת . אם המועקה קשורה למשהו חשוב. אתגבר עליה .אתהלך איתה. שהיא תספח את כל מיצי השליליות , תגדל , תטפח ולבסוף תבקע עם התובנה החדשה.
במשך הימים הללו, המורסה גדלה, אספה את כל שלוחותיה ממעמקי התת מודע שלי. היא התעצמה. אפילו שביב של מחשבה על מושא המועקה עורר שדים גדולים, עצומים יותר, עם יותר רגליים ויותר ידיים. היא אספה הכל בדרך. ככדור שלג גדלה וטפחה.
אתמול אחת וחצי בלילה, ישנתי עמוק. שמחתי על שנתי זו. הבן שלי העיר אותי לפתע, התגנב למיטה. היה חם. נאלצתי להחליף מיטות, כי קשה להזיז אותו. דידיתי למיטה שלו. הייתי שבע רצון משנתי העמוקה.
אך התעוררתי. עניי נפקחו, החלון פתוח, מבטי לכוכבים התלויים באוויר הצונן. התובנה התבשלה וכעת אני מבין מה עליי לעשות.
אני משוכנע בזה . חץ הצפון מעליי מאשרר את אשר אני כבר יודע. להתקדם הוא אומר.
הקלה עצומה. אני מוצף בתחושה של חיבור לעצמי . אותו עצמי שמכוון אותי תמיד. אני שוכב נינוח במיטה . מביט על השמיים זרועי הכוכבים, האוויר המרענן מלטף את פניי. חץ הצפון מקנה לי תחושת ביטחון והלכה למעשה אני רואה את העולם סובב והחץ נצמד מפינה אחת בחלון לפינה אחרת. אני ער כבר שלוש שעות.
תענוג, ערנות שלווה.
בפעם הבאה אזכור זאת . אם המועקה קשורה למשהו חשוב. אתגבר עליה .אתהלך איתה. שהיא תספח את כל מיצי השליליות , תגדל , תטפח ולבסוף תבקע עם התובנה החדשה.
