הפלא קיים בבסיסם של כל הדברים. יש לנו יכולת לראות את הפלא, לשמוע את הפלא, לחוש ולהרגיש את הפלא, לתת לו לעטוף אותנו ולחשוב את הפלא כל העת. אך כעת הפלא מצונף . הוא מגולגל לנקודה רחוקה , כמו שבלול מבוהל הוא חמק לקונכייה. השאיפה היא לחשוף את הפלא , לאפשר לו לגעת ולצאת לאוויר העולם, לאוורר אותו , לתת לו לנשום. הוא יכול לנשום אותנו לתוכו. אנו יכולים לנשום אותו.
כעת הפלא נמצא מאחורי סבך עצום של בילבול, סבך של ערפל, של חיים לא ברורים, חיים לא מודעים, חיים ללא חיים. הפלא עצום וגדול , הוא זוהר ופועם , הוא עמוק כתהום אך ביום בהיר תראה אותו בתחתית בוהק ככדור בדולח,אתה תרצה לגעת בו ותקפוץ כמהופנט, תצלול חופשי לתוך תהום . אתה תחיה ולא תמות. התהום תפרוץ לתוכך, תחווה תחושה מרווה של עומק, של מרחב ,תהפוך חלול ובמכרז כדור הפלא.
מה תפקידו של הפלא? אלוהים יודע. אנחנו משערים. הוא פשוט קיים , כך תוכנן היקום .הכמיהה שלך אליו לא תגווע לעולם. כאשר תיחשף אליו תפגוש בתדהמה לעצם קיומו האמיתי , אתה לא תאמין כי הוא בעצם קיים כל העת סביבך ,בתוכך , מחכה שתושיט יד, תפקח את ענייך .הוא ספוג בחסד מחויך, מרגיע , הכל בסדר. אתה תדע את הסדר והוא יהפוך פנימי. הוא יאפשר לך לגעת בעצמך , הוא יחזיר לך את אין סוף הגוונים בצבעים ברורים, את השמיים וצורות העננים , את הפרחים הזקופים השואפים למעלה, את צינת הבוקר המעוררת שתלטף את עורפך , את האנשים שנמצאים בנקודות שבבלטות. הוא ינקה את התפל ויכוון אותך לעיקר. אתה תוכל לראות. תהפוך שפוי ,תהפוך אנושי .
אין לנו אומץ לראות את הפלא. אין לנו אומץ להיות הפלא. אנו צריכים לשחרר ערמות של זפת שנסחפו לחוף שלנו ואנו התגלגלנו בהם , לקחנו אותם איתנו ,הפכנו אותם החיים שלנו ואנו חושבים שהם הם אנחנו. אך הם רק זפת .הם רק שכבה דביקה שעוטפת אותנו כניילון חונק ומנתקת אותנו מן הפלא. עם השנים הזפת מתקשה והופכת חומות המגביהות בשל הזמן החולף, כסלע מאחוריו מסתתרת נביעה. אומץ ורצון יסדקו את הסלע, אומץ ורצון יאפשרו לנביעה להשקות את הסלע, אומץ לדעת כי הכל הבל הבלים ,אומץ לשחרר את מה שלעולם לא וידאנו כי חיים הוא. רצון שיהפוך אותך לאדם עם יכולת , לאדם שרוצה, לאדם שממוקד במטרה האחת והיחידה לבקע את הסלע , אומץ ורצון יבקעו את הסלע ויצאו ממנו מים. אנו נצא לחופשי ,ערומים ונקיים , נהיה במרום עולם ממנו נצפה ונקבע את מהלך חיינו, חושינו יתחדדו, מחשבתנו תהפוך בהירה נגיעתנו בעולם תהייה כרטט אורגזמה בו הכל יחלוף דרכנו ויהיה אנחנו , ברוחנו יזרמו רסיסי יהלומים בפריזמה של צבעים שלא הכרנו ,ינבעו ויתכנסו ,ישקו את העולם ויפכו אותו בוהק באין סוף גוונים.יפרצו כמזרקות צבעוניות ולכל יהלום הצבע הייחודי שלו , הוא יהיה ברור ונשמע את צליל זרימתם בדמנו, כפלג מיים קורן וצבעוני, יעלה אותנו לדרגת האורגזמה הגבוהה ביותר ומשם נביט על העולם. משם נעשה בעולם.
הבריאה מתוכננת כסוד. הפלא קיים אך הוא בלתי מושג היום. ככל הנראה יש לזה סיבה. ישנם רגעים שהפלא נחשף בפניך באופן מקרי , רגעים בהם הווית העולם הדמיוני נסדקת ומאפשרת לך הצצה לרובד אחד עמוק יותר. רובד שטוף אור ורוחות טובות רוחשות בו. אתה תשלח את ידך לשרבב אותה לתוך הסדק ,לטבול אותה באור . אך הסדק יעלם כל היה . אתה אפילו תשכח שהוא היה קיים. כי הגעת לכך במקרה. אך מעטים זוכרים את ההבזקים, זוכרים את הסדקים וזה נותן להם את מעט הכוח לנסות ולהמשיך לצעוד קדימה. לנסות למצוא את הדרך לבד כיצד לפעור את אותם סדקים מתוך מאמץ מכוון ולא מקרי. כי הפלא נועד לאלו שמתכוונים אליו, אלו שמוכנים להתאמץ עבורו , לאותם אלו שיאמינו בו.
העולם האמיתי מכוסה בהינומה, ניתן להסיט אותה ולהיחשף למה שקיים. לפתוח דלת סתרים ולפסוע לצד האחר . שהוא הצד האחד שקיים. כל השאר דמיון.
