מיד עולים בי זיכרונות לא רחוקים, ימי צוק איתן הקודרים, גם שם החזקנו ידיים, דאגנו יחד, בכינו יחד, התחממנו מול מדורת השבט, אפילו הקור המקפיא של יונית לוי לא קילקל את אווירת שבט אחים גם יחד. מלחמה, אש, הפגזות, שכונות נמחקות, ילדים מתים, חיילים נהרגים ואנחנו מרגישים חזקים, הטובים, מתחבקים, משפחתיים, אוהבים, תומכים. גם אז,במספר ימים הכל התחלף משגרה אפורה, לשגרה חמימה. תקשורת מגוייסת וגם פה האיש עם השער הסגול יורה ססמאות... "לא נוותר, נגן על הבית, העם הנרדף שלא ינום ולא ימעד על משמרתו, כוח לנצח, כולנו אחים, חברים, אוהבים", הלב נפתח ונוהרים לדרום, מחבקים את החיילים, מרק, בגדים חמים, מתנות, האש מתגברת, אך אנו חזקים, מאופקים, חכמים, זורקים בהכנעה עוד ועוד מחיילנו למדורת המלחמה. ושוב יונית ושוב חדשות, אמהות ואבות שנגמרו להם החיים, ננשוך שפתיים, נלך בהמונים להלוויות, נזיל דמעה, כמו מסוממים אוהבים וממשיכים, לא שואלים, כי אין מה לעשות בשביל המדינה אנחנו תמיד מקריבים, מזבח הלאום, ילדים שבמותם ציווי על חבורת הלומים את החיים. גם אני, שמאלני שכמותי נסחף עם התחושה, מתרשם מההנהגה, מהאיפוק המדומה, מהשליטה, כולנו אחים לאותה צרה, שבויים באותה נחמת טיפשים, והנה חדשות ושוב האיש עם השיער הסגול יורק ססמאות, זורה אבקת כשפים, ואז נופל לי האסימון... הוא מזריק לנו סמים! סמים לאומניים שגורמים לסוג של אחווה מדומה שפותחת את הלב, סוחפת את התקשורת, מחברת אותנו בקשרים חולים, קשרים של מסוממים ובשבילה נקריב ילד שלנו ועוד ילד והיד נטויה כי נכה חזק, אנו נרדפים ותמיד מנצחים, ושוב חדשות והפעם הבולדוג, שככל הנראה מסומם בעצמו , משיא עצות כוחניות,"אסור לוותר, יותר כח, אין ברירה, אנחנו הטובים מול כל הרעים, נגן על הבית, מי שיבוא לכלותינו יקבל מנה אחת אפיים " זה עובד, הסם גועש בדם, אנו יחד מול כל העולם, חזקים מבפנים, הללויה, עם ישראל חי!
איך זה שאנו הופכים מזאבים לדובוני איכפת לי, משונאים לאוהבים, מרכיכות לאריות? ביום רגיל נראה רק את קצה התחת שלנו גם אם נסתכל קדימה, עסוקים בעצמינו עד לעייפה, אך בימים של אסון לאומי נהפוך קללות לברכות מרפקים לחיבוקים, נגלה את הלב שאיבדנו ונתמכר להרגשה, האנדרופניים יגעשו בדם, צרות היום יום יתרחקו שנות אור, הכל יקבל פרופורציה אחרת.... איך? פשוט, זהו סם הלאומנות! אותו דבר שמחלקים במסיבות שגורם לנו לחבק את כולם, לאהוב את השכנה המעצבנת ולחוש שהעולם בעצם שייך לנו. רק שסם הלאומנות הוא מתוחכם ומסוכן. זהו סם שארוז בצורה חכמה, יש אנחנו ויש הם: אנחנו חכמים וטובים-הם הרעים , אנחנו יפים -הם מפחידים... אנחנו דוד-כל העולם גוליית ותמיד תמיד יש את הגואל, האיש החזק שיודע הכל ומשרטט תמונה פשוטה שלא קשורה למציאות אך נראית ברורה, ואנשים שכבר רגילים לסמים לא ממש מבחינים בפרטים. זהו סם לכל דבר וההשפעות הנפשיות, הפסיכלוגיות והרגשיות שלו זהות לסמים אחרים. מנהיגים עושים שימוש בסם הזה לאורך כל ההסטוריה, הוא עובד טוב כאשר המצב לא יציב, שיש סכנה, ואם אין, הם ידאגו לפמפם שהסכנה תמיד מרחפת שנרצה לברוח לזרועות הסם, להאחז במציאות מדומה ומוגנת. בסם הזה עושים שימוש נרחב לשליטה בהמונים. הפעולה שלו יוצרת את תחושת האחווה, את השיכרון והביטחון המופרז, תחושה שהינך בלתי מנוצח, מטשטשת את הראייה הרציונאלית, תחושה של כח ועליונות גועשת בדמך ותסיט כל אדם העומד בדרכך והכל בשם המטרה. המסוכנים ביותר הם המנהיגים שבעצמם מסוממים, כמו טוני מסקאר פייס, גם סוחרים וגם מסניפים- בנטים, ליברמנים, מרזלים וחבריהם. יש מי שעושים זאת מתוך תמימות ואמונה, ומי מתוך מודעות מלאה וכוונה למניפולציה. האיש עם השער הסגול הוא אלוף האלופים, פושר מקצועי, מכיר את נבכי הסם וכשהשפעתו מתפוגגת ואנשים כמעט מתפכחים, הוא ידאג לתת חיזוק, מנה קטנה, הפחדה קלה בצירוף פנים חמורות סבר ואנו ההמון מושיטים את הזרוע, מנפחים את הוריד ומחכים בהכנעה למנה הבאה.
יש לעשות הפרדה ברורה בין תחושת הסולידריות לסם הלאומנות. הסולידריות באה מרגש עמוק של אחוות אחים, חוויה אנושית משותפת, כמו צעדות הסולידריות בצרפת, האביב הערבי, מלחמת צוק איתן וגם ניצחון של מכבי.
רגעים כאלו פותחים לנו את הלב, מאיצים לנו את הדופק ומעלים לכלוכית בעניים. הם רגעים טובים, רגעים אנושיים שמתחברים לעצם היותנו בני אדם.
סם הלאומנות הוא סינטזה מלאכותית שמייצר אותו מי שרוכב על הגל במצב של מצוקה, מקצין את ההפחדה ומשייך אותו ללאום, עושה עליו ספין, רוקח אותו ומגיש אותו כסם להמונים, שיהפוך אותו לגוש אחד. באופן זה יוכול לרכב על גבם תוך יצירת הפרדה בין ההמון להמון האחר, יצירת גבולות של טובים ורעים, כשאנחנו תמיד נהיה בצד הטוב. חברים זהו סם לכל דבר, סם שנועד למנהיגים לשלוט בטיפשים.
סם הלאומנות זה אותו הסם שעושים בו שימוש כל עוכרי ישראל, מדאע"ש ועד למשטרים אפלים מתקופות רחוקות, בהם היה צריך שההמון יצעד רוגש, שש אליי קרב, בעניים עצומות מבלי לשאול שאלות.
נכון שהמינונים בסם המחולק בישראל עדיין נמוכים אך היזהרו, הם גדלים. גם פה יש מי שיספרו שאנחנו "במזרח תיכון חדע"ש" בלב נרגש וחיוך של נצחון כי הם יודעים שאלו בדיוק הזמנים שמגדילים את המינונים.
תקופת בחירות זהו המאני טיים של ספסרי הסמים... תמצאו אותם בכל פינה, בכל עיתון, דעות, ידיעות, הפחדות והרבה ססמאות כמו פושרים בצידי הדרכים.
בכל ההיסטוריה האנושית לסם הזה כרוניקה של מוות ידוע מראש, מי שמשתמשים בסם לאורך זמן סופם לאבד את כל אשר להם, ביתם, מולדתם, חבריהם ומשפחתם. זהו זמן להתפכח, לעמוד על המשמר לשקול כל דעה, ססמה ואימרה, האם יש בה תוכן? האם יש בה אופק? מציעה אלטרנטיבה? או שכל מטרתה לדחוף לנו עוד מנה קטנה שנשאר מסוממים וטיפשים.
