יש בשורה המסתתרת מאחורי הקלישאה של העידן החדש. פעם ההארה הייתה התגלות, חשמלה את העולם. היום היא נהפכה למועדון הכושר של החיים. קלישאה ריקה מרגש, ריקה מעוצמה. מתרחקת מאיתנו. קשה הדרך לשם. פעם החידוש בדבר עזר להתעורר לרגע, לחוש את הגבוה מתעטף סביבך וסוחף אותך עימו. אך היום מחפשים את הגבוה בזרועותיו הנוקשות של השכל. מנסים לתפוס אותו, לסובב אותו, להסתכל עליו מכיוונים שונים, מגלגלים אותו על היד ואומרים הבנו,אנו מכירים. משליכים ומחפשים את ההבא בתור. נמצא אותו- בסלוגן לפרסומות, במשתתף באח הגדול, ב Cover של שיר שהיה פעם קלאסיקה. המקור של האור מתרחק, אנו עושים עליו Covers, מכסים אותו בשכבות וחושבים שזה הדבר. הוא כבר הצטנף עמוק בפנים, הוא לא נמצא יותר במעגלים שמחזיקים ידיים, בעניים המביטות באותה שקיעה שחוקה, הוא לא נמצא יותר בספרים של עשה זאת בעצמך, או בסדנאות אותם מעבירים המחפשים את עצמם. הוא ברח כעת למקום אחר. אך השאיר שובל, ככוכב שביט שפיזר את רסיסיו , שובל שנוכל להנות מפרותיו. שובל של אורח חיים בריא יותר,שובל של אנשים שרוצים להפיק מעצמם יותר, שובל של עולם ירוק יותר. אך הוא עצמו חמק. נכנס עמוק יותר, חדר לשכבה שבה מעטים, חלוצים יצטרכו למצוא אותה , לחפור בה ולגלות מחדש את עניו. להביט בהם ולתת להם להאיר אותנו .לדעת שאנו שוב כאן איתך.
צריך להיות בתשומת לב להבחין בין כל זרמי המחשבה, שוב להשקיט אותה , לנסות להקשיב לו , לתת לו לצוף , לתת לו לקחת את ההוויה שלנו איתו. אך בשביל זה צריך להיפתח עבורו, לסלול לו את הדרך, לנקש את העשבים, לנקות חלקה של תודעה שתמתין באמונה לחזרתו.
צריך להיות בתשומת לב להבחין בין כל זרמי המחשבה, שוב להשקיט אותה , לנסות להקשיב לו , לתת לו לצוף , לתת לו לקחת את ההוויה שלנו איתו. אך בשביל זה צריך להיפתח עבורו, לסלול לו את הדרך, לנקש את העשבים, לנקות חלקה של תודעה שתמתין באמונה לחזרתו.
