כייף חיים-המדינה מארגנת חגיגות סמים לילדים

יש פעמים שאתה קורא עיתונים ומופתע כיצד זרם מחשבה מסויים מכה גלים כמו וירוס, מתפשט כמגפה.
אתה מתבונן על הטירוף שמתהלך סביבך ונדהם לראות כיצד אנשים בעלי חשיבה עצמאית לא פוקחים עניים ומבחינים כי משהו אינו כשורה, משהו לא מסתדר פה.
עשרות אלפי ילדים בשנה מתגלים כלקויי למידה ומועמסים בסמים להסדיר את התופעה. גידול של 76% במספר צרכני הסמים  בקרב הילדים והיד עוד נטויה. רופאים, פסיכולגים, ואנשי חינוך נהלבים מיחצנים את הקמפיין ומחלקים מרשמים כמו פושרים בפינות הדרכים. הורים מאושרים גילו את הנוסחה לאי התמודדות מול פיזור הנפש של ילדיהם ומשמשים כמשגיחים נאמנים, מוודאים שהילדים היקרים בולעים את הסמים... שבשמם המכובס נקראים ריטלין.
גם חברים קרובים גילו את הנוסחה ומצטרפים לחגיגה.."יותר אפקטיבי להם בעבודה" כך הם אומרים. אפילו הבן שלי בא הבוקר כי גם הוא רוצה סמים..."אבא, החברה אומרים שככה יותר קל במבחנים", אז למה לא בעצם???

אחרי תוניס, מצריים וסוריה: האם פייסבוק היא הדיקטטורה הבאה?

קייץ 2002, אני קורא מאמר על פרינדסטייר- הרשת החברתית הראשונה, קונספט חדש מגיע לעולם. אתר קטן ולא ממש מוכר, אך אני מתחשמל. לאט לאט במצעד ענקים מתחילות להתרומם רשתות חברתיות חדשות: מייספייס, לינקד אין ועוד ועוד. עד שהגיעה הרשת הכחלחלה, עם הנסיך בכפכפים וכבשה בסערה את האינטרנט.
אני רץ לפתוח חשבון, הפייסבוק בימיו הראשונים בישראל ואפילו לא בעברית. אני מגייס חברים חדשים, פוגש מכרים וותיקים, מעלה תכנים ונהנה מההמולה. יש לי כבר 117 חברים, אני מרגיש סלב.